<h1>הפרדס לרש"י ליקוטים</h1>
<h2>דף נט.</h2>
כהן שנשתמד וחזר בו לא ישא את כפיו ולא יקרא כהן, מאי טעמא דכי יהבו ליה מן שמיא מעלה בזמן דקאים בקדושתיה דכתי[ב] וקדש(ו)[תו], לכל דבר שבקדושה, לפתוח ראשון ולברך ראשון. והאי כבר אחליה לקדושתיה, ומאן דפרי(ס)[ש] ידיה צריך שיהא מאושר בדרכיו מצויין באורחתיה וצריכנ' למיחתם ברכתא מן שמיא על ידיה, כדאמר רב [חולין מ"ט ע"א] כהנים מברכין את ישראל והק[דוש] ב[רוך] ה[וא] חותם על ידן וזה כיון שחילל קדושתיה מה הנאה יש בנשיאות כפיו, וכיצד מברך, אשר קדשנו בקדושתו של אהרן, והוא חילל קדושתיה. ולקרות (ככהן) [בכהן] נמי כי עבדו ליה רבנן מעלה מפני דרכי שלום, כדתנן [גיטין נ"ט ע"א] אלו דברים אמרו מפני דרכי שלום, כהן קורא ראשון ואחריו לוי, אי הוי בקדושתיה קמייתא הוי קרי ראשון, והשתא הואיל ואידחי אידחי. ואשכחינן כהנים איפלגין יקרא לישראל מיקרא מקדמתייהו [ו]שפיר דמי דהא רב קרי בכהני ורב הונא קרי בכהני במקום ר[ב] אמי ור[ב] אסי. ומנלן דאמרי[נן] בכהן דאידחי אידחי. דתנן [מנחות ק"ט ע"א] כהנים ששימשו בבית חוניו אל ישמשו בבית המקדש ב[י]רושל[י]ם, ואין צריך לומר [ל]דבר אחר, [שנאמר] [מלכים ב' כ"ג] אך לא יעלו כהני הבמות אל מזבח ה' אשר בירושלים כי אם אכלו מצות בתוך אחיהם. הרי הן כבעלי מומין וחולקין ואוכלין אבל לא מקריבין. וחלות שרי להו למיכל מידי דהוה אכהן בעל מום.
<h2>דף נט:</h2>
הגאון ר' שמואל בר דוד הורה שמותרי[ם לויים] לקרות בתורה בלא כהן בכל עניינים, וכן [הורה] מורי שיחיה.
במתניתן במסכת גיטין בפ[רק] הניזקין אמרינן, כהן קורא תחלה ואחריו [לוי ואחריו] ישראל מפני דרכי שלום. ואמר אביי בגמרא, נקטינן אם אין כהן נתפרדה החבילה. ומורי קיבל [מרבו] (מ)רבינו יעקב ב"ר יקר נתפרדה החבילה (שלו) [שלא] (ו)קורא לוי הואיל ואין שם כהן. ומפר[ש] טעמא מההוא דאמרי[נן] בכתובות בפ[רק] האשה שנתאלמנה [כ"ה ע"ב] מההוא דאמר ר' לוי מוחזקני בזה שהוא כהן, אמר ליה ר[בי] [ו]מה ראית אמר, שראיתי שאחריו קרא לוי, והעלוהו לכהונה על פיו. ושמעי[נן] שאם לא היה כהן לא היה קורא [אחריו] לוי. ש[מע] מ[ינה] דלוי במקום כהן לא יקרא, דאם כן דקורא ממאי ידעי דכהן [הוה], על שקרא אחריו לוי. ולדברי האומר שנתפרדה החבילה שמ[ו]פ(ו)רדת השורה כהן לוי וישראל, שאבד הלוי כבודו ועבר לו, הואיל ואין [שם] כהן, דמאי איכפת לן אי קרי ישראל קמיה אי לאו, ולא שלא יקרא כלל, דלא גרע משאר ישראל, אלא כבודו שהיה קורא קודם ישראל אבד, שגם הוא כאחד מהם, לדברי האומר כן לא ידעינן למימר, אם העלוהו לכהונה בשביל (מידות) [עדות] זה שקרא אחריו ישראל דאמר ישראל הוי. וליכא למימר אי ישראל הוה היה לו ללוי לקרות תחלה, דאם כן מה יהא נתפרדה החבילה. ולמורי נראה הכי נתפרדה החבילה המערכה נתוקה, כלומר לוי אבד כבודו שלא לחלוק לו כבוד נגד ישראל לקרות תחלה, דהואיל ואין שם כהן שוין הן. וקשה לו לומר (כדברו) כדעת רבו רבי יעקב שלא יקרא כלל, דלא גרע משאר ישראל, דאלו בית הכנסת כולו מלוים לא יקראו לספר תורה. ושמע ר[בי] בשם רבו ר' יצחק דמודה לדבריו ומה שהעלוהו לכהונה על פיו, כגון דהוו התם כהנים, וליכא למימ[ר] זה שקרא תחל[ה] ישראל הוה, דכי[ו]ן (ה)[ד]כהנים איכא התם, לא הוה קורא אחריו לוי שלא מצינו מכסיפין אותו ומבזין אותו ומחללין כבודו כלל שבפנינו היינו חוששים לכבוד כהן שלא לקרותו אחר ישראל. והלשון מוכיח דאמר אביי אם אין שם כהן ונתפרדה החבילה וכבודו לא נמצא, (האיש) [הא יש] שם ניחוש לכבוד לוי כמו לכבוד כהן שלא לקרותו אחר ישראל. והכי עיקר ונראה.
